כתבה זו התפרסמה בעיתון המקומי "שבע" שלוש שנים לאחר מותו של מימון חואטי, האב.
בשבוע שעבר מלאו שלוש שנים למותו של חואטי (טני) מימון. כשמזכירים תבלינים וקפה מתכוונים בעצם למימון. כל יום שחולף מגלים עד כמה היה אדם מיוחד במינו.
בשבוע שעבר התקיימה אזכרה לחואטי מימון הידוע בכינויו "מלך התבלינים" או "האיש שנולד עם התבלין ביד" במלאת שלוש שנים למותו.
מימון ז"ל, בעליה של החנות הראשונה שנפתח בשוק העירוני ושהפכה ברבות הימים למינימרקט האחד והיחיד בשוק, מוכר היה לרבים מתושבי באר שבע והסביבה, לרבות הבדואים ולא רק בזכות התבלינים והקפה המיוחד שמכר. רק אחרי שנפטר כתוצאה משטף דם במוח התברר למשפחה שהיה איש מצוות שנתן בסתר, תמך בעניים, התחשב בנזקקים ותמך בהם ככל יכולתו. חואטי מימון היה גם האיש שהניח בעצם את הנדבך הראשון להקמת מפעל "תבליני מימון" הממוקם בקריית יהודית והמנוהל בידי בנו.
שמם של תבליני מימון המשווקים ברחבי הארץ יצא למרחוק, ובקרוב יחל השיווק בחו"ל. ואם לא די בכך, הרי ששמו של מימון נזכר בקשר לקהילת "חג'אב אל עיון" בטוניס, קהילה יהודית שאביו של חואטי עמד בראשה. את קהילת "חג'אב אל עיון" עומדת להעלות לכותרות בתו של חואטי – אסתר בוטבול מורה בבית ספר "גבים" שחקרה במשך כשנה והתחקתה אחרי גורל הקהילה לאחר שהתברר לה שלא ניתן למצוא על הקהילה חומר בספרים ושהיא איננה מוזכרת בשום מקום, למרות שהייתה זו קהילה שמנתה יהודים רבים. המחקר נעשה במסגרת עבודת הגמר שלה בהיסטוריה בעת לימודיה באוניברסיטה, והוא יפורסם באנציקלופדיה שעורכת בימים אלה ד"ר אירית אברמסקי, מנהלת יהדות המזרח ב"יד ושם", בנושא קהילות יהודיות. את העבודה תקדיש אסתר לזכרו של אביה. במהלך מחקרה התברר לה שראשון היהודים שהגיע לחג'אב אל עיון ב – 1905 היה סבה ואילו אחרון היהודים שעזב את המקום ב – 1955 היה אחי סבה. עוד התברר לה שמשפחת מימון שמנתה שבעה אחים הייתה משפחת הסוחרים הכי בולטת שם, לרבות סבה שהיה ראש הקהילה וגדול הסוחרים במקום. לדבריה, הסב אמנם הגיע כשברשותו רק מכונת תפירה, אך עד מהרה התעשר ועסק במסחר ובהפקת שמן. היו לו, לדבריה פרדסים רבים, צאן ובקר והוא עסק אפילו בשיווק חציר לאנגלים. המסחר מסתבר, הייתה מיומנות הטבועה במשפחה.
אסתר: "סבי היה איש פופולארי מאוד עד כדי כך שהיו לו קשרים עם נציגי השלטון הצרפתי וגם עם הלאומנים הערבים". חביב בורגיבה היה לדבריה סמוך על שולחנם לא פעם. אביה עסק באותם הימים במכירת פחם ותבלינים אותם טוחן וערבב במו ידיו. היה לדבריה מומחה גדול בהכנת התבלינים. אסתר: היו לו נוסחאות משלו – מידות החום והערבוב. "בני עדות המזרח, בעיקר התוניסאים ידעו להעריך את התבלינים שלו ואת הארומה המיוחדת".
הגיע מימון האב ב – 1953, ניסה לעבוד בסולל בונה אך עזב עד מהרה.
מימון חזר, אפוא, לעיסוקו הקודם ופתח חנות צנועה ב"שוק הצריפונים" כפי שכונה השוק הראשון של באר שבע. הטוניסאיות נהרו אליו בהמוניהם אך לא רק הן, יתר בני עדות המזרח שידעו להעריך תבלינים כמו שצריך קנו רק אצלו. מאוחר יותר קנה לו מוניטין גם בזכות הקפה וה"עריסה" שנהג להכין. אפילו הבדואים קנו ממנו ממנו. מימון התפרסם גם בזכות עשבי המרפא שנהג למכור. מעיד על כך הדוד עזיזי (70) – מומחה בפני עצמו לצמח מרפא: "את סגולות התבלינים למדתי בחו"ל וגם ממימון עצמו. יש אנשים המגיעים אלינו לקנות את הצמחים, כמו מסוממים בלי זה הם לא יכולים". יש להם בחנות תבלין שנקרא שינוז – מיוחד נגד עין הרע, צמחים שעוזרים לריפוי מחלת הסוכרת, צמח נגד צהבת, ויש גם "פסוק" – מי הבעל שלה עזב אותה ורוצה להחזיר אותו אליה שתנסה לתת לו לשתות את הצמח הזה…" אפילו משכך מריבות בשם "סקטה ומשקווטה" יש להם. בקיצור צמחים רפואיים לכל התחלואים. עזיזי כמו בניו של מימון האב, מדבר עליו בהערצה. עזיזי: "הוא היה איש גדול, איש מצוות. אחרי שמת באו אל ביתו מאות אנשים מהישובים בסביבה והביעו אל תנחומיהם. התברר לנו שהיה נוהג לשלוח לרבים מהם כל חג, חבילה הביתה שיהיה להם איך "לעשות את החג" – כאלה שהפרוטה לא הייתה מצויה בכיסם".
לדברי עזיזי והבן אברהם: "לא אשכח את יום ההלוויה של אבי, אני לא זוכר כמות כה גדולה של אנשים שהתלוותה אליו בדרכו לבית הקברות, זה היה מדהים. שוטרי באר שבע יכולים להעיד על כך. הבדואים הגיעו מאוחר יותר אל ביתנו, נדהמנו לשמוע מפיהם שאבי נהג להלוות להם כסף ולאלה שלא היה לאל ידם לשלם, נהג לתת מצרכים בחינם. "כשיהיה לך כסף – תשלם" נהג לומר. "גם מי שגנב ממנו", לדברי עזיזי ואברהם "לא זכה ליחס עוין". עזיזי: "יום אחד ראינו במו עינינו כיצד איש לוקח מצרכים רבים מהחנות ויוצא מהחנות בלי לשלם. רציתי לרדוף אחריו ולתפסו, אף חואטי מימון עצר בעדי ואמר: האיש הזה היה פעם עשיר, אם הוא לקח את המצרכים בלי לשלם, סימן שלא היה לו כסף – עזוב אותו" מקץ חודשים מספר לדברי עזיזי, חזר האיש לחנות ושילם כסף למימון, האיש התנצל והודה שהפרוטה אכן לא הייתה מצויה בכיסו. עוד מספר עזיזי על מקרה אחר שבו בדואית קנתה שפע של מצרכים ולבסוף התברר שלא היה לה כסף. מימון שילח אותה עם המצרכים ואמר לה: "כשיהיה לך – תשלמי". עזיזי ובנו חשבו שהשתגע, להם היה ברור שהבדואית לא תחזור, אך היא חזרה ושילמה והביאה עמה עוד בדואים שקנו ממנו. אברהם: "אבא היה איש מיוחד במינו. למרות שהיה מופנם ומסוגר. על גדולתו שמענו רק אחרי שנפטר וזה לא יאמן" מסכם יהושוע – האח הבכור: "אבא היה קודש הקודשים, אסור היה להמרות את פיו, תמיד היה לו חיוך על הפנים, ידעת אם רע או טוב לו, תמיד נחלץ לעזרת הזולת – לא נהג לעשות עניין משום דבר. היה לו כוח מאגי שלא מן העולם הזה, הכל היה נשכח במחיצתו". חואטי מימון ז"ל – אגדה באר שבעית שהלכה לעולמה.
